פסק-דין בתיק הפ"ב 28138-12-11

1. המבקשת הינה קבוצת כדורגל (להלן: " הקבוצה") הנמצאת בבעלותו של איש העסקים פרוספר אזגי (להלן: " אזגי") והמשיב הינו מאמן כדורגל אשר אימן את הקבוצה לפי חוזה שנכרת עמו לתקופה של שנה החל מיום 1.7.2010. העסקתו של המשיב כמאמן הגיעה לידי סיום כשלושה וחצי חודשים טרם סיום התקופה החוזית על רקע משבר אמון שנבע מהפסדי הקבוצה במשחקיה נגד מכבי פתח תקווה והפועל באר שבע, בעקבותיהם נשכר לקבוצה מאמן חדש בשם אלי מחפוד. היחסים בין אזגי לבין המשיב הלכו והחריפו, והתבטאו, בין היתר, בחילופי דברים קשים שהגיעו גם לתקשורת. תביעתו של המשיב לתשלום פיצויים בגין הפסקת עבודתו טרם סיום החוזה הועברה להכרעת בורר, עו"ד חנוך קינן (להלן:" הבורר").

2. בפסק דין שניתן ע"י הבורר ביום 23.12.11  נדחתה טענת הקבוצה לפיה המשיב הוא שיזם את הפסקת העסקתו, ונקבע כי מר אזגי הוא שיזם את המהלך בכך שפיטר את המשיב ביום 17.3.11 וכי התנהגותו כלפיו " בעקבות ובגין סירובו להתפטר, גבלה בהשפלה של ממש, פגיעה קשה בדמותו והכפשת תדמיתו כמאמן".

נקבע כי המשיב היה נכון למלא את תפקידו עד תום החוזה, קרי עד ליום 30.6.11, ומשכך נפסק לזכותו סך של 179,200 ש"ח בהפחתת סך של 5,000 ש"ח שהשתכר במהלך חודש מאי 2011 עת אימן את קבוצת הפועל כפר סבא, וכן סך נוסף של 30,000 ש"ח בגין עגמת נפש.

הקבוצה אינה משלימה עם פסיקת הבורר, ומכאן הבקשה לביטולו.

3.   ואלו הם עיקרי טענות הקבוצה:

א. הפסק ניתן בחוסר סמכות עניינית - הבורר דן בשאלה אם המשיב התפטר או פוטר, שאלה הנתונה לסמכותו הבלעדית של בית הדין לעבודה, לפי סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, חרף הסכמת הצדדים להתדיין בפני הבורר.

ב. הבורר פסק במשוא פנים. הבורר שימש כעשר שנים כיועץ משפטי של איגוד המאמנים, בתמורה חודשים ששולמה על-ידי מאמני הכדורגל החברים באיגוד, לרבות המשיב, ולא הצהיר על כך בפני בעלי הדין.

ג. הבורר קבע קביעות עובדתיות המתעלמות מהראיות שהובאו לפניו דבר שהוביל לתוצאה משפטית שגויה. בנוסף, קיבל את טענת המשיב שהועלתה לראשונה על-ידו בסיכומים, לפיה המאמן הנוסף הוחתם ע"י הקבוצה לפני קבלת הסכמת המשיב, ולקבוצה לא ניתנה אפשרות להתגונן מפני טענה זו.

ד. הבורר טעה בחישוב הקטנת הנזק: למרות שחוזה המשיב היה צריך להסתיים ביוני 2011, חישב הבורר את הקטנת הנזק של המשיב רק לחודש מאי 2011, שבו השתכר המשיב 5,000 ש"ח בלבד בהפועל כפר סבא, על אף שבחודש יוני, בתקופה בה עדיין היה תחת חוזה עם הקבוצה, השתכר בהפועל כפר סבא סך של 30,000 ש"ח,

דין טענת הביטול להדחות

4. הגם שבעקרון צודקת הקבוצה בטענתה כי עניינים המסורים לסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה, כמו למשל מחלוקת בשאלה פיטורין או התפטרות, אין לבררם במסגרת בוררות, הרי אין הדבר מקנה עילת ביטול בענייננו.

ראשית, הקבוצה מושתקת מלהעלות טענה זו שהרי הנושא המרכזי בגינו פנו בעלי הדין לבוררות היה טענת אזגי לפיה לא פיטר  את המשיב, וכי הלה הפסיק את עבודתו מיוזמתו. זה היה טיבו של הסכסוך וסביבו נסבה כל הבוררות, אשר הפרוטוקול המתעד אותה משתרע על לא פחות מ277 עמודים מודפסים וכן 4 עמודים נוספים בכתב יד. המלל הראשון הנשמע מפי ב"כ הקבוצה, כמענה לשאלת הבורר מהו קו הגנתה, הינו:  "גרסת הנתבעת היא שהתובע לא פוטר". הקבוצה לא כפרה כלל בסמכות הבורר, ובא כוחה אישר במהלך הדיון בפני כי העלה את טענת הסמכות לראשונה בעתירת הביטול, לאחר התייעצות עם המנהל המקצועי במשרד בו הוא מועסק אשר הסב את תשומת לבו להלכה זו (פרוטוקול יעמוד 2 שורות 17-22). העלאת טענת חוסר סמכות, גם אם עסקינן בסמכות עניינית, לראשונה לאחר מתן פסק הדין, משזה לא ניתן לטובת הטוען, מהווה הפרה של חובת תום הלב ומשתיקה את הטוען לה, מה גם שהקבוצה היתה מיוצגת לאורל כל ההליך בפני הבורר.

יפים לענייננו דברי בית המשפט העליון ברע"א 3640/03 דקל נ' דקל (מיום 16.12.07): " אחד ההקשרים בהם בהם עשוי להתקיים השתק שיפוטי הוא מקום שחלה השתהות בהעלאת טענת חוסר סמכות עניינית של הערכאה הדנה בענין. השתהות בעל דין בהעלאת טענה כנגד סמכותו העניינית או המקומית של בית המשפט הדן בענין עלולה לחסום את דרכו להעלותה בשלב מאוחר יותר מחמת מניעות דיונית...השתהות בעל דין בהעלאת טענת העדר סמכות עניינית של הערכאה הדנה עלולה להגיע כדי חוסר תום לב דיוני, שהרי חובת תום הלב חלה גם על הליכים בהם נוקטים בעלי הדין בבית המשפט". כן ראו: בר"ע 305/80 שילה נ' רצקובסקי, פ"ד לה(3) 449.

שנית, נקבע כי " ...ניתן למסור סכסוך לבוררות גם במערכת היחסים שבין עובד למעביד, ובלבד שאינו קשור בזכויות מוגנות על פי חוק. כך, למשל, בעוד שהתביעה לפיצויי פיטורים מכוח החוק אינה נושא לבוררות, הרי שתביעה לשכר עבודה, לפיצויים בשל הפרת הסכם, לדמי הודעה מוקדמת וכו' - אלו הן זכויות בעלות אופי חוזי, שאינן מעוגנות ומוגנות על ידי חוק מגן, ולפיכך בהחלט יפות הן להכרעה בבוררות" [פרופ' סמדר אוטולנגי, " בוררות דין ונוהל", כרך א' בעמ' 175].

בענייננו לא הוברר כלל כי עסקינן בתביעה שעילתה ביחסי עובד ומעביד בה מתבקשות זכויות הנובעות מחוקי המגן. המשיב הועסק על פי חוזה אישי לתקופה של שנה אחת בלבד, ועבודתו הופסקה לאחר כשמונה חודשים. המשיב תבע פיצויים בגין הפרת החוזה שהתבטאה בהבאתו לידי סיום בטרם תום התקופה החוזית, ולא תבע פיצויי פיטורין לפי חוקי העבודה, שהרי התקופה בה הועסק לא הקנתה לו כלל את הזכות לפיצויי פיטורין. כפועל יוצא פסק הבורר לזכותו פיצוי בגין הנזק שנגרם לו בגין אובדן שלושה וחצי חודשי השתכרות, להבדיל מפיצויי פיטורין לפי חוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963.

5. גם הטענה לפיה יש לפסול את הפסק משנתגלה לקבוצה כי הבורר שימש בעבר, ובמשך עשר שנים, יועץ משפטי של איגוד המאמנים, ולא הצהיר על כך בפני הצדדים ערב הבוררות - אינה מצדיקה את ביטול הפסק. הוכח כי הבורר סיים את תפקידו כיועץ משפטי באיגוד המאמנים כשנה וחצי לפני תחילת הבוררות, ונראית לי טענת המשיב כי נוכח גילו של הבורר, 70 שנה על פי הנטען, לא קיימת כל סיבה לחשוד בבורר כי קננה בלבו תקווה כלשהי לשוב ולכהן בתפקידו זה. יתרה מכך, איגוד המאמנים לא היה צד לבוררות, ואין דומה היכרותו של בורר עם עד המעיד בבוררות ושעדותו הינה אחד מהאדנים הצריכים  להכרעה, לקשר כלשהו שהיה לבורר בעבר עם ארגון עובדים שאחד המתדיינים משתייך אליו.

6. הקבוצה אף הכבירה מילים  על טעות שטעה הבורר, על פי הנטען, בחישוב הפיצויים, משלא הפחית את מלוא השכר שהשתכר המשיב באימון קבוצת הפועל כפר סבא, אולם גם טענה זו דינה להידחות.

ראשית, טעות מעין זו, גם לו הוכחה, אינה עילה לבטלות הפסק, בהיותה טענה הנושאת אופי ערעורי.

ודוק, " ...גישתם העקבית של בתי המשפט היתה והינה כי ההתערבות בפסקי בוררות ראוי לה שתיעשה במשורה, תוך מתן פירוש מצמצם ודווקני לעילות ההתערבות הקבועות בחוק...אותה גישה עצמה היא שעמדה לנגד עיני המחוקק עת בחר שלא לכלול בחוק הבוררות את עילת הביטול בגין "טעות על פני הפסק", עילה אותה מצינו בפקודת הבוררות שקדמה לחוק..." [רע"א 2237/03 אפרים שועלי בנין והשקעות בע"מ נ' המועצה המקומית תל מונד, פ"ד נט(4) 529].